מבוא לתכנות משנות ה-80

ספרי מחשב משנות ה-80 בפורמט של קריקטורות צבעוניות ועיצוב קל להבנה אם מעניין אותכם לדעת איך הכל התחיל. כל ספר בשלמותו ניתן להורדה חינם כ-PDF.

אנימציה של איורים אנטומיים מעוותים

Animated Aberrations - איורים אנטומיים מעוותים, נוראיים ומזויפים של מדע ניסיוני כביכול ותחריטים מוזרים מהתקופה הוויקטוריאנית שפותחו ב-AI ומוצגים כחוברת קטנה ונוראית. האיורים והאנימציה מרתקים באופן שאי אפשר שלא לדפדף בחוברת הזאת.

הזדקנות היא בלתי נמנעת, אז למה לא לצחוק עליה?

זוג פנסיונרים התארח בבית של זוג אחר לארוחת ערב ולאחר שהם סיימו לאכול, הנשים עזבו את השולחן ונכנסו למטבח. שני הגברים שוחחו, ואחד אמר, "אתמול בערב יצאנו למסעדה חדשה, והיא הייתה ממש נהדרת. אני ממליץ עליה בחום".
הגבר השני שאל, "מה שם המסעדה?"
הגבר הראשון חשב וחשב ולבסוף אמר, "מה שמו של הפרח הזה שאתה נותן למישהי שאתה אוהב? אתה יודע... זה שאדום ויש לו קוצים".
"אתה מתכוון ל-ורד?"
"כן", אמר הגבר. הוא פנה לכיוון המטבח וצעק, "ורד, מה שם המסעדה שהלכנו אליה אתמול בערב?". 

צילום: Freepik

שלוש אחיות בנות 72, 74 ו-76 גרות יחד בבית. לילה אחד בת ה-76 מכינה אמבטיה. היא מכניסה את רגלה פנימה ועוצרת. היא צועקת במורד המדרגות "האם נכנסתי או יצאתי מהאמבטיה?".
בת ה-74 צועקת בחזרה "אני לא יודעת. אני אעלה ואראה." היא מתחילה לעלות במדרגות ועוצרת. ואז היא צועקת "האם עליתי במדרגות או ירדתי?".
בת ה-72 יושבת ליד שולחן המטבח, שותה תה ומקשיבה לאחיותיה. היא מנענעת בראשה ואומרת "אני ממש מקווה שלעולם לא אהיה שכחנית כזאת." היא דופקת על עץ בשביל הסדר הטוב ואז צועקת "אני אעלה ואעזור לשתיכן ברגע שאראה מי בדלת".

גבי פטיטו - הסרט ופרשת לורי וואלו דייבל

הפרשה שריתקה את ארה"ב (YNET): "בראיין לונדרי, שחזר ממסע בלי בת זוגו ואז סירב למסור פרטים על מקום הימצאה ונעלם בעצמו - כתב במחברת שנמצאה ליד גופתו כי רצח אותה". הופק סרט על הסיפור הזה (לא הסרט הדוקומטרי של נטפליקס) The Gabby Petito Story 2022 והוא משודר ב-Youtube. 

עקבתי גם אחר פרשת Lori Vallow Daybell (ראו גם ידיעה בוואלה), פרשה שריתקה את ארה"ב במשך 6 שנים והגיעה אל סיומה לפני מספר ימים במשפט האחרון שלה ששודר במלואו ב-Youtube. מה שריגש באופן יוצא דופן, היה סיכום דבריו והקראת גזר הדין של השופט ביחס לנאשמת לורי וואלו דייבל.  צפיתי בכל המשפט אבל בסיכום של השופט צפיתי יותר מפעם אחת. אין דברים כאלה.

מה עוד צריך לקרות?

מה שהתחיל בחקירת הדלפה של מסמך סודי פתח תיבת פנדורה. מה עוד צריך לקרות כדי שהממשלה תניח את המפתחות ותלך הביתה?!? כמה אפשר לסבול. אני ממש מרגישה כאב נפשי ופיזי כשאני רואה מה קורה במדינה ואיך מתייחסים אל מדינת ישראל בעולם. לצערי אני לא  רואה הרבה הסברה ישראלית. אני זוכרת שבזמנו, בימי הפיגועים עלו לרשת המון בלוגים ישראלים שדיברו על ישראל כל הזמן, לדוגמה Israel Matzav  או Not A Fish. היום - כלום. קומץ סרטונים בטיקטוק וזהו. קראתי אתמול פוסט מזעזע של בלוגרית אחת - מסתבר שאנשים ממש טורחים להשקיע מזמנם, והרבה פעמים מתוך כוונה טובה, במטרה לעזור לתושבים בעזה כאשר הם בכלל לא יודעים את כל העובדות ולא רואים את התמונה כולה. באתר Memri אפשר למצוא מדור מיוחד המוקדש  לנושא תגובות למתקפת חמאס והשלכותיה.

"המגזין חסר העכבות"

 פלקסוס, מגזין צרפתי דו-חודשי שיצא לאור בין השנים 1966-1970, הוציא רק 36 גיליונות במהלך תקופתו, אך כל אחת ואחת מהעטיפות המגניבות שלו ראויה למסגור. הוא היה התגלמות מושלמת של תקופתו, וזכה לכותרת המשנה "המגזין חסר העכבות"... ובסופו של דבר נאסר לקטינים בשנת 1967 בשל תוכנו הפורנוגרפי.

זוכרים את אלטה ויסטה - מנוע החיפוש הראשון

איך מחפשים אתרים באינטרנט שאלתי חברה כשרק התחברתי לאינטרנט בעבודה. "תפתחי את AltaVista" היא אמרה לי. מה קרה לאלטה ויסטה? עלייתה ונפילתה של חברת החיפוש החלוצה? המאמר מתעמק במה שקרה לאלטה ויסטה, בוחן את עלייתו ונפילתו של מנוע החיפוש הגדול הראשון ומדוע הוא לא הצליח להמריא.

עד שהתרגלנו לחפש ב-גוגל - עכשיו התחדשנו ב-AI. התעניינתי בנושא מסויים, אמרו לי ChatGPT אבל גיליתי ש-Copilot עושה את העבודה אפילו יותר טוב - קיבלתי דו"ח מפורט, יחס אדיב וקישורים לאתרים הרלוונטים. הייתי המומה! אז מה אפשר לעשות עם Copilot בחינם באוגוסט 2025? יחד עם זאת, מחקר של MIT מצא כי שימוש מופרז ב-ChatGPT עלול להשפיע על הזיכרון ויכולת החשיבה שלכם. יש גם את Kimi שגם שם אני אוהבת לשאול ולהתייעץ. 

גלן מרטין טיילור, אמן המשתמש בקרמיקה כדי לבטא את רגשותיו

Glen Martin Taylor - אמן, עובד: על להיות בנאדם.

"אולי רק אולי... אני לא באמת יודע... אבל אולי יש אהבה
כששני חצאים שבורים של אותו כוס מוצאים זה את זה
בתוך הכאוס, ומשהו לא רגיל או צפוי, משהו יוצא דופן
ואפי עוצר את כדור הארץ מלהסתובב, והירח והטירוף
סוף סוף מקבלים משמעות ללילה הארוך ביותר". 

לראות כמה שהעולם יפה כפי שהוא

 מה אני יכולה להגיד לעצמי כשאני מעלה את יוטיוב בבוקר והסרטון הזה הוא הדבר הראשון שמופיע לי. כמה השראה אפשר לקבל מהאישה הזו שהיא לא פחות ממדהימה.

קמטים, קווים, צלקות – ישנן צורות רבות לכך שהזמן משאיר את חותמו על גופנו. אולם התרבות המיינסטרימית חוששת להזדקן - אנו מבקשים להילחם בתהליך ההזדקנות, ורבים חשים לחץ לשקר לגבי גילם. אבל כפי שאמרה בטי פרידן המפורסמת: "ההזדקנות אינה 'נוער אבוד' אלא שלב חדש של הזדמנות וכוח."

עם הגיל יכולים לבוא ביטחון וחופש להבין מי אנחנו באמת. ככל שאנו מתבגרים, אנו גדלים לסוג עמוק יותר של יופי, כזה שפועל מבפנים החוצה. זה יופי יותר אותנטי כי הוא קורן מבפנים. אז בואו נחגוג את החיים ונרגיש שברי מזל אנחנו להתעורר בכל בוקר ולהעריך את כל מה שיש ליום החדש להציע לנו.

"משיכה היא בשר ודם, חיבור הוא נשמה"

ביאנקה ספראצ'ינו (@rainbowsalt) היא משוררת ויוצרת מטורונטו. ספריה נמכרו ביותר ממיליון עותקים ותורגמו לשפות שונות.

ביאנקה ספראצ'ינו:
"האמת היא - חיבור אמיתי נוצר בקלות, בשלווה. כשתמצא אותה תדע. תרגיש שרואים אותך, תרגיש שאתה משתקף בחזרה אל עצמך, כאילו אתה מגלה את הצל של הלב שלך באדם אחר.

"לאט לאט, דרך אהבת האנשים הנכונים, תבין שבני האדם המיועדים לך בעולם הזה לא יתישו אותך, או יחללו אותך, או ישאירו אותך בתחושה שקשה לאהוב אותך. לאט לאט תבין שאתה לא צריך לעשות רומנטיזציה בחיים האלה שכואבים. אתה לא צריך לרוץ לעבר האש. אהבה לא צריכה להרגיש כמו קרב, היא לא צריכה להרגיש כמו מאבק, היא לא חייבת לפצוע. 

"לאט לאט תלמד איך להניח את הידיים. איך להתרחק מאלה שאולי יאהבו אותך אי פעם באופן חלקי. לאט לאט תלמד שאתה לא יכול ללמד מישהו לאהוב אותך, או להיות מוכן, אם הוא לא מוכן. אתה לא יכול לאהוב מישהו בגלל הפוטנציאל שלו. אתה לא יכול לסגור את ידיהם סביב הלב שלך אם הם לא מוכנים להחזיק אותו בעצמם. אתה צריך לשחרר אותם. אתה צריך להתמקד באנשים שמחזירים אותך הביתה לעצמך. אתה צריך להתמקד בעמידה על סוג כזה של קשר, בכיבוד הרוגע הזה, כי הוא קיים. זה קיים. 

"ואני מקווה שתלמד לסמוך על זה, כי כשאתה נתקל בזה, כשאתה חווה את זה בסופו של דבר, זה מרגיש כאילו אתה עומד ליד דלת שסוף סוף יש לך את המפתחות אליה. אתה נכנס אליה בקלות. אין גישושים בכיס הז'קט שלך בניסיון למצוא את הדרך הנכונה פנימה. אין להושיט יד נואשות לתוך התיק שלך בניסיון לחשוף את נקודת הגישה. אתה כבר לא דופק את אגרופיך בדלת, מבקש שיזמינו אותך להיכנס. אתה עובר. ללא קול. בעדינות. הקלה שוטפת אותך. אתה חולץ נעליים. אתה תולה את המעיל שלך בארון. אתה מחמם קנקן קפה. הבית שלך. הבית שלך".

Willard Suitcases - צילומים של מזוודות שהותירו מאחור 400 חולים שנפטרו בבית חולים לחולי נפש בניו-יורק בין השנים 1910-1960.