כשהפרשתי לראשונה מהעבודה, המילה עצמה נשמעה לי כמו "מבצע חיסול". סוף הדרך. אבל גיליתי שזה בכלל לא סיום, אלא התחלה חדשה. דלת שנפתחה לבקרים שלא מתחילים עם שעון מעורר, לזמן ששייך כולו לי, ולחיים שנעשים רגועים יותר, מתוקים יותר ומשמעותיים יותר.
 |
| המשפחה שלי |
אני נהנית מהרגעים הקטנים שפעם, ביום-יום עמוס פשוט לא היה להם מקום. הקפה של הבוקר, ששותים לאט-לאט לפני שהעולם מתעורר. תכנון הארוחות לכל השבוע – והיום, כשאני גרה לבד, אני מתפנקת על כל הדברים שפעם – מטעמי חיסכון – לא הרשיתי לעצמי. תחזוקת הבית הפכה קלה ונעימה מאז שעברתי לדירת סטודיו קטנה וחמודה. יש גם את ההליכה הספורטיבית שלי עד הגרנד קניון, והתבוננות בנוף המרהיב של מפרץ חיפה. אפילו סידורים הפכו לסוג של בילוי – כמו שאומרים בצחוק: “היום ללכת לסידורים זו יציאה.”
אבל הכי כיף זה שהפרישה החזירה לי את חופש לעסוק בתשוקות שנשכחו והונחו בצד כמו תפירה למשל, אהבה ישנה שהתעוררה מחדש, וכיום לכל מפגש עם משפחה או חברות אני מביאה מתנה – תיק קטן או פאוץ’ שתפרתי בעצמי.
 |  |
וגם, מצאתי לי תחביב נוסף: להתקשקש עם ChatGPT וללמוד דברים חדשים, פשוט כי יש לי זמן, והכי חשוב – זה עושה לי טוב.
היופי הוא לא בהישגים או הוכחות, אלא בעשייה לשם ההנאה עצמה.
עם הזמן הבנתי גם כמה אנרגיה השקעתי בעבר בדברים שפחות באמת חשובים. היום אני מתמקדת במה שכן חשוב: משפחה וחברים, בריאות, סקרנות, שמחה ברגע הנוכחי ובעיקר – אסירות תודה.
קצב החיים בריא ושמח יותר - הגוף שלי קל יותר והנפש רגועה יותר. אני הולכת יותר, מתמתחת כל יום. השינה שלי עמוקה יותר כשאין מחשבות על העבודה ודד-ליינים. הבריאות כבר לא מרגישה כמו מטלה – אלא כמו מתנה שאני נותנת לעצמי כדי ליהנות מהפרק הזה עוד שנים רבות.
אני מרגישה שתקופה חדשה נפתחה בפניי – תקופה שמביאה איתה סקרנות, מרחב ואושר. פרישה היא לא סוף הסיפור. להפך – זה פרק חדש לגמרי. ואולי, מי יודע, זה בכלל הפרק הכי טוב.
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה