מה שהתחיל בחקירת הדלפה של מסמך סודי פתח תיבת פנדורה. מה עוד צריך לקרות כדי שהממשלה תניח את המפתחות ותלך הביתה?!? כמה אפשר לסבול. אני ממש מרגישה כאב נפשי ופיזי כשאני רואה מה קורה במדינה ואיך מתייחסים אל מדינת ישראל בעולם. לצערי אני לא רואה הרבה הסברה ישראלית. אני זוכרת שבזמנו, בימי הפיגועים עלו לרשת המון בלוגים ישראלים שדיברו על ישראל כל הזמן, לדוגמה Israel Matzav או Not A Fish. היום - כלום. קומץ סרטונים בטיקטוק וזהו. קראתי אתמול פוסט מזעזע של בלוגרית אחת - מסתבר שאנשים ממש טורחים להשקיע מזמנם, והרבה פעמים מתוך כוונה טובה, במטרה לעזור לתושבים בעזה כאשר הם בכלל לא יודעים את כל העובדות ולא רואים את התמונה כולה. עצוב מאוד להגיע לאתרים האלה: בשיתוף עם בית ספר לתפירה קהילתי בלונדון, אמנית הבדים ג'סי קאטס תארח סדנת הכנת דגלים כחלק מגיוס כספים בסולידריות עם חברים בעזה וגם העצמה באמצעות מפגשי צבע, מפגשים חברתיים וסדנאות.
באתר Memri אפשר למצוא מדור מיוחד המוקדש לנושא תגובות למתקפת חמאס והשלכותיה.
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה