למדוד בגדים באופן וירטואלי

 גוגל משיקה אפליקציה ניסיונית חדשה בשם Doppl המשתמשת בבינה מלאכותית כדי להמחיש כיצד תלבושות שונות עשויות להיראות עליכם, בינתיים האפליקציה זמינה ב-iOS וב-Android רק בארה"ב.

Doppl נועדה לאפשר לכם למדוד תלבושות באופן וירטואלי על גרסה דיגיטלית שלכם. האפליקציה פועלת על ידי העלאת תמונה של הגוף המלא של עצמכם. משם, תוכלו להשתמש בתמונות או צילומי מסך של תלבושות שונות כדי למדוד אותן באופן וירטואלי. תמונות אלה יכולות להיות תמונה של תלבושת שאתם רואים בחנות יד שנייה או על חבר, או אפילו צילום מסך של תלבושת שאתם רואים בזמן גלילה ברשתות החברתיות.

עוד מנפלאות ה-AI -
- אנשים ברחבי העולם אומרים שיקיריהם מפתחים אובססיות עזות לצ'אט GPT ונסחפים למשברים נפשיים חמורים.
- שיעור מדהים של בני נוער אומרים ששיחה עם בינה מלאכותית עדיפה על חברים אמיתיים.
- "יום אחד שמעתי את הבוס שלי אומר: פשוט שימו את זה בצ'אט GPT": העובדים שאיבדו את מקום עבודתם בגלל בינה מלאכותית.

"הסיפור הפנימי של חישוביו הפוליטיים של ראש הממשלה מאז 7 באוקטובר"

 "כיצד נתניהו האריך את המלחמה בעזה כדי להישאר בשלטון.

"סיום המלחמה היה מגביר את הסיכויים להסכם שלום פורץ דרך עם ערב הסעודית, המדינה החזקה ביותר בעולם הערבי. במשך חודשים, ההנהגה הסעודית אותתה בסתר על נכונותה להאיץ את שיחות השלום עם ישראל - כל עוד המלחמה בעזה תיפסק. הנורמליזציה של הקשרים בין ממשלות ערב הסעודית וישראל, הישג שחמק מכל מנהיג ישראלי מאז ייסוד המדינה ב-1948, הייתה מבטיחה את מעמדה של ישראל באזור כמו גם את מורשתו ארוכת הטווח של נתניהו.

"אבל עבור נתניהו, הפסקת אש כרוכה גם בסיכון אישי. כראש ממשלה, הוא הוביל קואליציה שברירית שהייתה תלויה בתמיכתם של שרים מהימין הקיצוני שרצו לכבוש את עזה, לא לסגת ממנה. הם ביקשו מלחמה ארוכה שתאפשר בסופו של דבר לישראל להקים מחדש את ההתנחלויות היהודיות בעזה. אם הפסקת אש תגיע מוקדם מדי, שרים אלה עלולים להחליט למוטט את הקואליציה השלטת. זה יוביל לבחירות מוקדמות שהסקרים הראו שנתניהו יפסיד בהן". הקטע מצוטט מתוך כתבה שפורסמה ב-ניו יורק טיימס ב-11 ביולי 2025. 

בלוג אישי בשנת 2025?

אומרים שבלוגים אישיים הם נחלת העבר, שהם הוחלפו על ידי הרשתות החברתיות. אבל אני לא כל כך בטוחה שזה נכון. גם כשפתחתי את הבלוג הראשון שלי, הייתי לבד ברשת וחשבתי שאני כותבת לעצמי. אבל פתאום הגיעו מבקרים לבלוג ולאט לאט נהפכנו לקהילה של כותבי בלוגים. אני מאמינה שזה יכול לקרות גם היום.

הבלוג שלי "איזון פנימי" משנת 2002

אנחנו מכירים בלוגים טכנולוגיים, בלוגים על אוכל או בלוגים עסקיים. אבל מה לגבי הסוג שהתחיל את הכל? אלה שהם רק על החיים. בלי נישה, בלי נאום מכירות, רק המחשבות שלך.

הבלוג האישי שלי עלה לרשת בצורה כזו או אחרת מאז תחילת שנות ה-2000. אני זוכרת את הפעם הראשונה שהכרתי את האינטרנט וחשבתי: "וואו זה מדהים. אני יכולה שיהיה לי דף משלי", ואפילו לא היו אז מערכות ניהול תוכן. ואז, פתאום, אתרים כמו פייסבוק ואינסטגרם כאילו תפסו את התפקיד הזה. הרי אפשר לפרסם ברשתות החברתיות נכון? אבל יש משהו שונה בכתיבה בבלוג משלך.

ראשית, אתה הבעלים. אין אלגוריתמים שמחליטים מי רואה את הדברים שלך. אין חסימה בגלל שינוי כלל טיפשי. ואין פרסומות שנדחפות בין המשפטים שלך. בנוסף, הבלוג שלך יכול להיות כל מה שאתה רוצה: מקום לשמור בו זיכרונות, מקום לרשום בו מחשבות ורעיונות ודרך להתחבר עם אחרים. זה כמו מחברת פתוחה שלא הולכת לאיבוד במגירה. ניהול בלוג אישי הוא כמו להשאיר פתקים לעצמך בעתיד. לפעמים אני מסתכלת אחורה על פוסטים ישנים שלי ואני נזכרת בדברים ששכחתי ובקהילת הבלוגרים שהייתה לנו. זו שמחה פשוטה, ולפעמים זה מספיק. 

הספר "The Path"

הספר "The Path". אני לא זוכרת איפה מצאתי את ההמלצה על הספר אבל אני זוכרת שמיד הורדתי אותו מהרשת ואני נהנית מכל רגע שאני קוראת אותו. אני המומה מהעקרונות שאף פעם לא ייחסתי להם חשיבות כמו טקסיות למשל. האמת שאפילו קצת זלזלתי אבל, היום כשאני קוראת את הספר, אני מבינה כמה טקסיות חשובה לנו כמו גם עשה-כאילו, עקרונות שאולי נראים כמזוייפים אבל חשובים מאוד לאיכות החיים שלנו.

"רק באמצעות אימון אנו הופכים להיות מסוגלים להגיב היטב...
בתחילת חיינו אנו מגיבים דרך רגשות; בסופם אנו מגיבים בנימוס"

מתוך הספר:
"על פי הוו-שינג, לכל אחד מאיתנו יש חמש מעלות פוטנציאליות שאנחנו צריכים לטפח: טוב-לב, נימוסין, ידע, טקסיות ותבונה. כל אחת מהן עוזרת לנו ללטש את הצדדים הטובים שלנו. אבל הן הופכות לבעייתיות אם ננסה לפתח מעלה אחת על חשבון האחרות. יש דבר כזה יותר מדי טוב, השתוקקות ליותר מדי נימוסין, קיבעון על טקסיות, ותלות רבה מדי בידע. אם אנחנו תמיד מתייחסים לאנשים אחרים על ידי הקרנת טוב-לב, אנחנו יכולים בקלות להיראות יהירים באופן לא הולם במצבים מסוימים. אם אנחנו מודאגים יתר על המידה מהנימוסין, אנחנו יכולים להיראות פורמליים מדי ומרחוקים. אם אנחנו מתמקדים יותר מדי ברכישת ידע, אנחנו יכולים להיות קליניים מדי. והתמקדות רבה מדי בטקסיות יכולה לגרום לנו להיות יותר מדי מוכווני כללים ולמנוע מאיתנו לראות את התמונה הגדולה".

"אחרי שלמדנו לעדן את תגובותינו, נוכל להתחיל להגיב
לאנשים בדרכים שטיפחנו, במקום באמצעות תגובה רגשית מיידית.
אנו עושים את העידון הזה באמצעות טקסים"

 

מגזינים וספרים להורדה חינם

אני מבינה שאפשר למצוא הכל באינטרנט אבל, לפעמים מתחשק לדפדפף ב-מגזין אופנה, תפירה, מלאכת יד, בישול או כושר גופני או לקרוא ספר טוב, וכל זה להורדה לגמרי חינם כקבצי PDF או קבצים שמתאימים להוספה לאפליקציית קינדל.

Vogue USA summer 2025

לבנות מודל חדש

 "לעולם לא תשנה דברים על ידי מאבק במציאות הקיימת. כדי לשנות משהו,

בנו מודל חדש שהופך את המודל הקיים למיושן."

-באקמינסטר פולר

בתקופה בה "האוניות היו מעץ והימאים מברזל"

במקרה, או שלא, נכנסתי לעמוד חברי הפלמ"ח במוזיאון הפלמ"ח וגיליתי שם את קורות החיים של דוד שלי מירצ'ה אדלשטיין ז"ל, אחיו של אבי איזי (זונו) אדלשטיין, שמתעד את ההיסטוריה המשפחתית שלי. "who knew" אמרתי לעצמי. מרשים באמת. עכשיו אני חושבת שאולי כדאי להוסיף דף שורשים לבלוג. 

משפחות קשות יום באיראן מעלות סרטונים ליוטיוב בכדי להתפרנס

יש באיראן משפחות קשות יום המתגוררות בעיירות קטנות והם מזמינות צלם שמתעד את חיי היומיום שלהם ומעלה את הסרטונים ליוטיוב כל יום. יש להם אלפי עוקבים ולעיתים זה גם עיקר פרנסתם. תחשבו על זה, להיכנס אל מישהו הביתה ולצפות בחיים שלהם - האהבות, הוויכוחים, המשברים והקשיים שלהם (בשבוע שעבר רסול דרש מאשתו לבצע הפלה מכיוון שהם לא יכולים להרשות לעצמם להביא ילד נוסף לנוכח המצב הכלכלי הקשה ששורר שם). לפני כשנה התחלתי לעקוב אחר כמה כאלה משפחות שקשורות אחת בשניה ואני ממש מחבבת אותם. אני גם שמחה שהמנוי והלייקים שלי לסרטונים שלם תורמים להם במעט.

ציפי רום האגדית הלכה לעולמה

 ציפי רום האגדית בימים ההם (צילום שהעלה ברק רום בפייסבוק)

ב-10.7.25 חברתי לעבודה ב"ידיעות חיפה" ציפי רום, אישה מיוחדת עם נשמה גדולה, הלכה לעולמה. יהי זכרה ברוך.

נזכרתי שבפעם הראשונה שהכרתי את ציפי זה היה כאשר החבר שלי ארז (אשכנזי בזמנו), כן אותו ארז שאבא שלו היה מוטקה קידר האסיר X המקורי, הזמין אותי לצאת לבלות במועדון בדניה של שנות ה-60-70 ושם בכניסה הוא ביקש שציפי תכניס אותנו כי היא ובעלה היו בעלי המועדון המוכר והידוע בחיפה. היא הגיעה לכניסה וארז שאל אותה מה דעתה על החברה שלו והיה מאוד מרוצה לקבל את האו.קיי שלה ואז נכנסתנו. 

אני וארז במועדון בדניה

יצאתי לפנסיה וזה ומה שאני עושה

 

אני ממשיכה לתפור במרץ וזה מסב לי הנאה עצומה ורוגע. כל יום אני חושבת על איזה פרוייקט חדש לעבוד עליו והאפשרויות הן אינסופיות. עדיין לא התחלתי לחשוב על תפירת בגדים אבל גם זו אפשרות שתילקח בחשבון בהמשך. בינתיים אני, אליאקספס וטימיו (שמהם אני רוכשת את כל מה שאני צריכה כדי לייצור את יצירות התפירה שלי) מרוצים מאוד ובכלל לא נמאס לי, להיפך אני מקבלת יותר חשק לתפור מיום ליום.