"אולי רק אולי... אני לא באמת יודע... אבל אולי יש אהבה
כששני חצאים שבורים של אותו כוס מוצאים זה את זה
בתוך הכאוס, ומשהו לא רגיל או צפוי, משהו יוצא דופן
ואפי עוצר את כדור הארץ מלהסתובב, והירח והטירוף
סוף סוף מקבלים משמעות ללילה הארוך ביותר".
מה אני יכולה להגיד לעצמי כשאני מעלה את יוטיוב בבוקר והסרטון הזה הוא הדבר הראשון שמופיע לי. כמה השראה אפשר לקבל מהאישה הזו שהיא לא פחות ממדהימה.
קמטים, קווים, צלקות – ישנן צורות רבות לכך שהזמן משאיר את חותמו על גופנו. אולם התרבות המיינסטרימית חוששת להזדקן - אנו מבקשים להילחם בתהליך ההזדקנות, ורבים חשים לחץ לשקר לגבי גילם. אבל כפי שאמרה בטי פרידן המפורסמת: "ההזדקנות אינה 'נוער אבוד' אלא שלב חדש של הזדמנות וכוח."
עם הגיל יכולים לבוא ביטחון וחופש להבין מי אנחנו באמת. ככל שאנו מתבגרים, אנו גדלים לסוג עמוק יותר של יופי, כזה שפועל מבפנים החוצה. זה יופי יותר אותנטי כי הוא קורן מבפנים. אז בואו נחגוג את החיים ונרגיש שברי מזל אנחנו להתעורר בכל בוקר ולהעריך את כל מה שיש ליום החדש להציע לנו.
ביאנקה ספראצ'ינו (@rainbowsalt) היא משוררת ויוצרת מטורונטו. ספריה נמכרו ביותר ממיליון עותקים ותורגמו לשפות שונות.
ביאנקה ספראצ'ינו:
"האמת היא - חיבור אמיתי נוצר בקלות, בשלווה. כשתמצא אותה תדע. תרגיש שרואים אותך, תרגיש שאתה משתקף בחזרה אל עצמך, כאילו אתה מגלה את הצל של הלב שלך באדם אחר.
"לאט לאט, דרך אהבת האנשים הנכונים, תבין שבני האדם המיועדים לך בעולם הזה לא יתישו אותך, או יחללו אותך, או ישאירו אותך בתחושה שקשה לאהוב אותך. לאט לאט תבין שאתה לא צריך לעשות רומנטיזציה בחיים האלה שכואבים. אתה לא צריך לרוץ לעבר האש. אהבה לא צריכה להרגיש כמו קרב, היא לא צריכה להרגיש כמו מאבק, היא לא חייבת לפצוע.
"לאט לאט תלמד איך להניח את הידיים. איך להתרחק מאלה שאולי יאהבו אותך אי פעם באופן חלקי. לאט לאט תלמד שאתה לא יכול ללמד מישהו לאהוב אותך, או להיות מוכן, אם הוא לא מוכן. אתה לא יכול לאהוב מישהו בגלל הפוטנציאל שלו. אתה לא יכול לסגור את ידיהם סביב הלב שלך אם הם לא מוכנים להחזיק אותו בעצמם. אתה צריך לשחרר אותם. אתה צריך להתמקד באנשים שמחזירים אותך הביתה לעצמך. אתה צריך להתמקד בעמידה על סוג כזה של קשר, בכיבוד הרוגע הזה, כי הוא קיים. זה קיים.
"ואני מקווה שתלמד לסמוך על זה, כי כשאתה נתקל בזה, כשאתה חווה את זה בסופו של דבר, זה מרגיש כאילו אתה עומד ליד דלת שסוף סוף יש לך את המפתחות אליה. אתה נכנס אליה בקלות. אין גישושים בכיס הז'קט שלך בניסיון למצוא את הדרך הנכונה פנימה. אין להושיט יד נואשות לתוך התיק שלך בניסיון לחשוף את נקודת הגישה. אתה כבר לא דופק את אגרופיך בדלת, מבקש שיזמינו אותך להיכנס. אתה עובר. ללא קול. בעדינות. הקלה שוטפת אותך. אתה חולץ נעליים. אתה תולה את המעיל שלך בארון. אתה מחמם קנקן קפה. הבית שלך. הבית שלך".
הצילומים של ת'אנדיווה מוריו מפרקים את התערובת הייחודית של אפריקה בין פרקטיקות תרבותיות תוססות, טקסטיל ואידיאולוגיות יופי. בסדרת ההסוואה שלה, היא יוצרת אשליות סוריאליסטיות שאינן מניפולציות דיגיטליות, ומתעמתת עם סוגיות סביב זהות ותפיסה עצמית, תוך שהיא מבקשת להגדיר מחדש את העצמה הנשית באמצעות בחירת החומרים שלה, כגון טקסטיל ופריטים ביתיים נפוצים.
 |  |
ת'אנדיווה מדמיינת מחדש באופן עקבי חפצים הקשורים לחיי היומיום של הקנייתים לאביזרים נועזים שלובשים מושאי הצילום שלה. חפצים אלה נעים בין גלילי נייר טואלט, דרך סיכות לשיער ועד סלילי דוחה יתושים שהאמנית גדלה עליהם. בקניה, לחפץ יכולים להיות שימושים מרובים מעבר לייעודו המקורי. מיחזור יצירתי זה הוא דבר שבשגרה עבור אוכלוסייה שלעתים קרובות חסרת אמצעים. היא מסבירה: "כשיש לך מעט, אתה משנה אותו ומשתמש בו שוב ושוב".
MINIATURE CALENDAR יומן חודשי של פריטים יומיומיים שנהפכים ליצירות אמנות מיניאטוריות.
DREAM RECORDER - האם באמת ה-AI הגיע לשלב הזה? אני קצת מתקשה להאמין.
הצבעים של מקסיקו - התאהב בסגנון הצבעים במקסיקו ויצר פרוייקט צילומים מהממים עם פלטת צבעים לכל אחד מהצילומים.
חוברת ההדרכה למקינטוש של 1984.
היו זמנים. לפני שהתחלתי לעבוד בעיתון "ידיעות חיפה" הייתי עצמאית וניהלתי משרד להפקות דפוס. אהבתי את העבודה אבל התקשיתי עם הניהול ולכן בסופו של דבר הגעתי עם תיק עבודות מפואר כדי להתקבל לעבודה בעיתון.
 |
| אני והמקינטושים שלי במשרד "עודן", שירותי משרד והפקות דפוס |
 |
| סטיקר להדבקה 15.24 סנטימטר - 3.66 ש"ח |
את מכונת התפירה שלי Juki DX7 רכשתי באתר עליבאבא. אני יודעת שמקובל לחשוב שבעליבאבא מוכרים רק בכמויות לספקים אבל, הרבה פעמים הם מוכרים גם פריטים בודדים וככה רכשתי את המכונה שלי. אני מודה שלקחתי סיכון בקניית פריט כל כך יקר שהיה יחסית זול ביחס לאתרים אחרים אבל, בסופו של דבר הגיעה מכונת תפירה מדהימה בביצועיה. אני חייבת לציין שקרה פעם אחת שהמכונה עשתה רעש כלשהו, נלחצתי מאוד ולקחתי אותה לבדיקה/תיקון. תיקנו לי את התקלה שכנראה נבעה מכך שהמכונה עמדה הרבה זמן בקופסה ונאמר לי שטוב עשיתי שהבאתי אותה לבדיקה. עכשיו המכונה עובדת מצויין והומלץ לי לעשות טיפול תחזוקה פעם בשנה.
גוגל משיקה אפליקציה ניסיונית חדשה בשם Doppl המשתמשת בבינה מלאכותית כדי להמחיש כיצד תלבושות שונות עשויות להיראות עליכם, בינתיים האפליקציה זמינה ב-iOS וב-Android רק בארה"ב.
Doppl נועדה לאפשר לכם למדוד תלבושות באופן וירטואלי על גרסה דיגיטלית שלכם. האפליקציה פועלת על ידי העלאת תמונה של הגוף המלא של עצמכם. משם, תוכלו להשתמש בתמונות או צילומי מסך של תלבושות שונות כדי למדוד אותן באופן וירטואלי. תמונות אלה יכולות להיות תמונה של תלבושת שאתם רואים בחנות יד שנייה או על חבר, או אפילו צילום מסך של תלבושת שאתם רואים בזמן גלילה ברשתות החברתיות.
עוד מנפלאות ה-AI -
- אנשים ברחבי העולם אומרים שיקיריהם מפתחים אובססיות עזות לצ'אט GPT ונסחפים למשברים נפשיים חמורים.
- שיעור מדהים של בני נוער אומרים ששיחה עם בינה מלאכותית עדיפה על חברים אמיתיים.
- "יום אחד שמעתי את הבוס שלי אומר: פשוט שימו את זה בצ'אט GPT": העובדים שאיבדו את מקום עבודתם בגלל בינה מלאכותית.
"כיצד נתניהו האריך את המלחמה בעזה כדי להישאר בשלטון.
"סיום המלחמה היה מגביר את הסיכויים להסכם שלום פורץ דרך עם ערב הסעודית, המדינה החזקה ביותר בעולם הערבי. במשך חודשים, ההנהגה הסעודית אותתה בסתר על נכונותה להאיץ את שיחות השלום עם ישראל - כל עוד המלחמה בעזה תיפסק. הנורמליזציה של הקשרים בין ממשלות ערב הסעודית וישראל, הישג שחמק מכל מנהיג ישראלי מאז ייסוד המדינה ב-1948, הייתה מבטיחה את מעמדה של ישראל באזור כמו גם את מורשתו ארוכת הטווח של נתניהו.
"אבל עבור נתניהו, הפסקת אש כרוכה גם בסיכון אישי. כראש ממשלה, הוא הוביל קואליציה שברירית שהייתה תלויה בתמיכתם של שרים מהימין הקיצוני שרצו לכבוש את עזה, לא לסגת ממנה. הם ביקשו מלחמה ארוכה שתאפשר בסופו של דבר לישראל להקים מחדש את ההתנחלויות היהודיות בעזה. אם הפסקת אש תגיע מוקדם מדי, שרים אלה עלולים להחליט למוטט את הקואליציה השלטת. זה יוביל לבחירות מוקדמות שהסקרים הראו שנתניהו יפסיד בהן". הקטע מצוטט מתוך כתבה שפורסמה ב-ניו יורק טיימס ב-11 ביולי 2025.
אומרים שבלוגים אישיים הם נחלת העבר, שהם הוחלפו על ידי הרשתות החברתיות. אבל אני לא כל כך בטוחה שזה נכון. גם כשפתחתי את הבלוג הראשון שלי, הייתי לבד ברשת וחשבתי שאני כותבת לעצמי. אבל פתאום הגיעו מבקרים לבלוג ולאט לאט נהפכנו לקהילה של כותבי בלוגים. אני מאמינה שזה יכול לקרות גם היום.
 |
| הבלוג שלי "איזון פנימי" משנת 2002 |
אנחנו מכירים בלוגים טכנולוגיים, בלוגים על אוכל או בלוגים עסקיים. אבל מה לגבי הסוג שהתחיל את הכל? אלה שהם רק על החיים. בלי נישה, בלי נאום מכירות, רק המחשבות שלך.
הבלוג האישי שלי עלה לרשת בצורה כזו או אחרת מאז תחילת שנות ה-2000. אני זוכרת את הפעם הראשונה שהכרתי את האינטרנט וחשבתי: "וואו זה מדהים. אני יכולה שיהיה לי דף משלי", ואפילו לא היו אז מערכות ניהול תוכן. ואז, פתאום, אתרים כמו פייסבוק ואינסטגרם כאילו תפסו את התפקיד הזה. הרי אפשר לפרסם ברשתות החברתיות נכון? אבל יש משהו שונה בכתיבה בבלוג משלך.
ראשית, אתה הבעלים. אין אלגוריתמים שמחליטים מי רואה את הדברים שלך. אין חסימה בגלל שינוי כלל טיפשי. ואין פרסומות שנדחפות בין המשפטים שלך. בנוסף, הבלוג שלך יכול להיות כל מה שאתה רוצה: מקום לשמור בו זיכרונות, מקום לרשום בו מחשבות ורעיונות ודרך להתחבר עם אחרים. זה כמו מחברת פתוחה שלא הולכת לאיבוד במגירה. ניהול בלוג אישי הוא כמו להשאיר פתקים לעצמך בעתיד. לפעמים אני מסתכלת אחורה על פוסטים ישנים שלי ואני נזכרת בדברים ששכחתי ובקהילת הבלוגרים שהייתה לנו. זו שמחה פשוטה, ולפעמים זה מספיק.
הספר "The Path". אני לא זוכרת איפה מצאתי את ההמלצה על הספר אבל אני זוכרת שמיד הורדתי אותו מהרשת ואני נהנית מכל רגע שאני קוראת אותו. אני המומה מהעקרונות שאף פעם לא ייחסתי להם חשיבות כמו טקסיות למשל. האמת שאפילו קצת זלזלתי אבל, היום כשאני קוראת את הספר, אני מבינה כמה טקסיות חשובה לנו כמו גם עשה-כאילו, עקרונות שאולי נראים כמזוייפים אבל חשובים מאוד לאיכות החיים שלנו.
מתוך הספר:
"על פי הוו-שינג, לכל אחד מאיתנו יש חמש מעלות פוטנציאליות שאנחנו צריכים לטפח: טוב-לב, נימוסין, ידע, טקסיות ותבונה. כל אחת מהן עוזרת לנו ללטש את הצדדים הטובים שלנו. אבל הן הופכות לבעייתיות אם ננסה לפתח מעלה אחת על חשבון האחרות. יש דבר כזה יותר מדי טוב, השתוקקות ליותר מדי נימוסין, קיבעון על טקסיות, ותלות רבה מדי בידע. אם אנחנו תמיד מתייחסים לאנשים אחרים על ידי הקרנת טוב-לב, אנחנו יכולים בקלות להיראות יהירים באופן לא הולם במצבים מסוימים. אם אנחנו מודאגים יתר על המידה מהנימוסין, אנחנו יכולים להיראות פורמליים מדי ומרחוקים. אם אנחנו מתמקדים יותר מדי ברכישת ידע, אנחנו יכולים להיות קליניים מדי. והתמקדות רבה מדי בטקסיות יכולה לגרום לנו להיות יותר מדי מוכווני כללים ולמנוע מאיתנו לראות את התמונה הגדולה".
